פסק-דין בתיק ת"א 152095-09

1.         תביעת שיבוב שיסודה בנזקי רכוש שנגרמו למבוטחת התובעת כתוצאה משריפה. לטענת התובעת השריפה פרצה עקב התלקחות גוף תאורה שייצרה הנתבעת 1 ואשר היתה מבוטחת אצל הנתבעת 2. הנתבעות הכחישו את טענות התובעת, התיק נקבע להוכחות, נשמעו ראיות והתובעת סיכמה טיעוניה בכתב.  

2.         סיכומי התובעת הוגשו ביום 05.03.13. ביום 14.04.13 הגישו הנתבעות בקשה לדחיית התביעה בה טענו כי שילמו לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, הוצאות, ושכ"ט עו"ד, ומשום כך הפכה התביעה לתיאורטית, ויש לדחותה.

3.         התובעת טוענת שיש ליתן פסק דין לטובתה על מלוא סכום התביעה. לטענתה, לאחר שהתקיים הליך של הוכחות, הוגשו סיכומים והתביעה הוכחה במלואה, אין בתשלום שבוצע על ידי הנתבעות באופן חד צדדי, כדי להביא לדחיית התביעה. התובעת מפנה גם לכך שהנתבעות לא הגישו סיכומים, ויש לראות בהן כמי שלא התייצבו לדיון (תקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי).

4.         שקלתי בטענות הצדדים, והגעתי למסקנה שיש להורות על מחיקת התביעה.

5.         אין מחלוקת שנכון להיום שולמה התביעה במלואה, לרבות הפרשי ריבית והצמדה (ראה הודעת התובעת מיום 17.04.13; הצהרת ב"כ התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 24.04.13). משמעות הדבר היא שנכון להיום שוב לא נותרה בידי התובעת כל עילה לתביעה. אכן, במועד הגשת התביעה, ואף לכל אורך ניהול ההליך, היתה בידי התובעת עילת תביעה טובה. אלא שהתשלום שבוצע עתה על ידי הנתבעות, שינה את המצב.

מבחינה דיונית, יש לראות בתשלום שבוצע ובהצהרת התובעת כי התביעה שולמה במלואה, כאירוע שאירע לאחר הגשת התביעה ואף לאחר תום פרשת הראיות וסיכומי התובעת, אך בטרם מתן פסק הדין, על כן יש להביאו בחשבון. מהבחינה המהותית יש בתשלום כדי לאיין את עילת התביעה, שהרי הנזק הוא חלק מהעילה.

6.         משלא נותרה בידי התובעת כל עילה לתביעה, שוב אין היא יכולה לבקש שיינתן פסק דין המקבל את התביעה. יתכן והיה מקום לפצות את התובעת בהוצאות בגין ניהול ההליך ובשל הטרחה בהגשת הסיכומים, אלא שהצדדים הודיעו שמוסכם עליהם ששכר הטרחה יעמוד על 15% בתוספת מע"מ, ושסכום זה שולם במלואו.

7.         שאלה נפרדת היא אם יש להורות על דחיית התביעה או על מחיקתה. בבקשה שהגישו הנתבעות הן ביקשו להורות על דחיית התביעה. ואולם בדיון שנתקיים ביום 24.04.13 הודיע ב"כ הנתבעות כי אינו עומד על דחיית התביעה, והוא מסכים גם למחיקתה.

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי בית משפט רשאי, בכל עת, להורות על מחיקת תביעה שאינה מגלה עילה (תקנה 100(1) לתקנות). תקנה 100 עניינה סילוק תביעה על הסף מקום בו כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה. בענייננו, היעדר העילה אינה עולה מתוך כתב התביעה, אלא היא תוצאת תשלום מלוא התביעה, על כן נראה שתקנה 100(1) אינה חלה ישירות. עם זאת, כבר נפסק שרשימת עילות המחיקה הקבועה בתקנות סדר הדין איננה רשימה סגורה, ובית המשפט מוסמך למחוק תביעה בשל עילות נוספות (ע"א 2452/01 אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ; ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מ"ב(1) 541). בהתאם לתקנה 100 לתקנות, הסמכות הנתונה לבית משפט למחוק תביעה היא "בכל עת", ולא רק בטרם ניהול ההליך.

לאור האמור, בנסיבות בהן החליטו הנתבעות לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה רק לאחר תום פרשת הראיות וסיכומי התובעת, וכאשר אך ורק לאור תשלום זה, שוב לא נותרה בידי התובעת עילת התביעה, נכון יהא להורות על מחיקת התביעה בהיעדר עילה, ולא על דחייתה, אף שכבר נשמעו ראיות. 

8.         התוצאה היא שאני מחליטה למחוק את התביעה. הנתבעות ישאו בהוצאות עדי התובעת כפי שנפסקו. פרט לכך, אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.  

ניתן היום,  י"ז אייר תשע"ג, 27 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: